חיישן לידר רכב

בניית מערכת רכב אוטונומית דורשת חלקים רבים, אך האחד חשוב יותר ושנוי במחלוקת מהשני. רכיב חשוב זה הוא חיישן ה- LIDAR.

זהו מכשיר שתופס את סביבת התלת מימד הסובבת על ידי פליטת קרן לייזר לסביבה שמסביב וקבלת הקורה המשתקפת. מכוניות בנהיגה עצמית נבדקות על ידי אלפבית, Uber וטויוטה סומכות מאוד על לידר כדי לעזור להם לאתר על מפות מפורטות ולזהות הולכי רגל וכלי רכב אחרים. החיישנים הטובים ביותר יכולים לראות פרטים של כמה סנטימטרים ממרחק 100 מטרים משם.

במירוץ למסחור מכוניות בנהיגה עצמית, מרבית החברות רואות בלידר חיוניות (טסלה היא חריג מכיוון שהיא נשענת רק על מצלמות ורדאר). חיישני מכ"ם אינם רואים פרטים רבים בתנאי אור נמוכים ובהירים. בשנה שעברה, מכונית טסלה התנגשה בקרוואן טרקטור, והרגה את הנהג שלה, בעיקר מכיוון שתוכנת הטייס האוטומטי לא הצליחה להבדיל את גוף הטריילר מהשמים הבהירים. ראיין אוסטיס, סגן נשיא נהיגה אוטונומית של טויוטה, אמר לי לאחרונה שזו "שאלה פתוחה"-האם מערכת בטיחות בנהיגה עצמית מתקדמת פחות יכולה לתפקד כראוי בלעדיה.

אבל טכנולוגיית הנהיגה העצמית מתקדמת כל כך מהירה עד שהתעשייה המתהווה סובלת מפיגור הרדאר. יצירת חיישני לידר ומכירה הייתה בעבר עסק נישה יחסית, והטכנולוגיה לא הייתה מספיק בוגרת כדי להיות חלק סטנדרטי של מיליוני מכוניות.

אם אתה מסתכל על אבות-טיפוס לנהיגה עצמית של היום, יש בעיה אחת ברורה: חיישני לידר מגושמים. זו הסיבה שרכבים שנבדקו על ידי יחידות הנהיגה העצמית של Waymo ו- Alphabet יש כיפה שחורה ענקית, בעוד שלטויוטה ואובר יש לידר בגודל של פחית קפה.

חיישני לידר הם גם יקרים מאוד, ועולים אלפי או אפילו עשרות אלפי דולרים כל אחד. מרבית הרכבים שנבדקו היו מצוידים במספר רב של LIDARs. הביקוש הפך גם לנושא, למרות המספר הקטן יחסית של רכבי המבחן בכביש.