בניית מערכת רכב אוטונומית דורשת חלקים רבים, אך האחד חשוב ושנוי במחלוקת מהשני. רכיב חשוב זה הוא חיישן הלידר.
זהו מכשיר התופס את סביבת התלת מימד שמסביב על ידי פליטת קרן לייזר לסביבה שמסביב וקליטת הקרן המוחזרת. מכוניות בנהיגה עצמית הנבדקות על ידי אלפבית, אובר וטויוטה מסתמכות במידה רבה על לידאר כדי לעזור להן לאתר במפות מפורטות ולזהות הולכי רגל וכלי רכב אחרים. החיישנים הטובים ביותר יכולים לראות פרטים של כמה סנטימטרים ממרחק של 100 מטרים.
במירוץ למסחר של מכוניות בנהיגה עצמית, רוב החברות רואות בלידר כחיוני (טסלה היא חריגה מכיוון שהיא מסתמכת רק על מצלמות ומכ"ם). חיישני רדאר לא רואים הרבה פרטים בתנאי תאורה נמוכים ובהירים. בשנה שעברה, מכונית טסלה התנגשה בקרוואן של טרקטור, והרגה את הנהג שלה, בעיקר בגלל שתוכנת הטייס האוטומטי לא הצליחה להבחין בין גוף הקרוואן לשמים הבהירים. ריאן יוסטיס, סגן נשיא טויוטה לנהיגה אוטונומית, אמר לי לאחרונה שזו "שאלה פתוחה" - האם מערכת בטיחות לנהיגה עצמית פחות מתקדמת יכולה לתפקד כראוי בלעדיה.
אבל הטכנולוגיה לנהיגה עצמית מתקדמת כל כך מהר שהתעשייה המתהווה סובלת מפיגור מכ"ם. ייצור ומכירת חיישני לידאר היו בעבר עסק נישה יחסית, והטכנולוגיה לא הייתה בשלה מספיק כדי להיות חלק סטנדרטי של מיליוני מכוניות.
אם תסתכל על אבות הטיפוס לנהיגה עצמית של ימינו, יש בעיה אחת ברורה: חיישני לידאר הם מגושמים. זו הסיבה שלכלי רכב שנבדקו על ידי יחידות נהיגה עצמית של Waymo ושל Alphabet יש כיפה שחורה ענקית מלמעלה, בעוד שלטויוטה ואובר יש לידר בגודל של פחית קפה.
חיישני לידר הם גם יקרים מאוד, ועולים אלפי או אפילו עשרות אלפי דולרים כל אחד. רוב כלי הרכב שנבדקו היו מצוידים במספר לידרים. גם הביקוש הפך לבעיה, למרות המספר הקטן יחסית של רכבי מבחן על הכביש.
זמן פרסום: 03-03-2022
